תקציר בעברית: הרקע למאמר הוא הפרשה הידועה כ"עוקץ הקשישים". פרשה זו מתייחסת לחברות שיווק ישיר שנהגו להתקשר עם לקוחות קשישים תוך הפעלת לחץ ואמצעי שכנוע פסולים, כדי למכור לקשישים מוצרים שכלל לא רצו ולחייב אותם בעסקאות שכלל לא הסכימו להן. העסקאות נעשו תוך חיוב כרטיסי האשראי של הקשישים בסכומים גבוהים מאוד. משפנו הקשישים או בני משפחותיהם לחברות כרטיסי האשראי בבקשה לבטל את החיובים או לעצור תשלומים, הם סורבו.על רקע זה הגישו מספר קשישים - בשם כלל הקשישים שנפגעו מחברות השיווק הישיר - בקשה לתביעה ייצוגית נגד שלוש חברות כרטיסי האשראי הפועלות בישראל, בטענה כי חברות אלו אשר סיפקו את שירותי התשלום בעסקאות הנדונות, נושאות באחריות לנזק שנגרם לקשישים (פרשת קשתן נ' חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ 2023). בית המשפט קבע כי לחלק מחברי הקבוצה יש לכאורה עילות תביעה טובות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה מהטעם שדרך הבירור של עילות אלה אינה מתאימה להליך הייצוגי. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שטרם נדון עד למועד כתיבת שורות אלו.המאמר בוחן את אחריותם של נותני שירותי תשלום, כלפי המשלם, במקרים בהם עסקת היסוד היתה נגועה בעושק, מרמה או השפעה בלתי הוגנת, ומשרטט את גבולות גיזרת האחריות.באשר לפרשת קשתן, המאמר מכיר באחריות חברות כרטיסי האשראי כלפי הקשישים, אם כי מנימוקים שונים מאלו שציין בית המשפט, דבר המשליך על סוג והיקף האחריות. בעוד שבית המשפט ביסס את אחריותן של חברות כרטיסי האשראי על הדין הספציפי שחל על אמצעי תשלום, אנו סבורות שיש להידרש גם לדיני הנזיקין הכלליים המרחיבים את היקף האחריות. בנוסף, בעוד שבית המשפט הסתפק בהטלת חובת גילוי על חברות כרטיסי האשראי, אנו סבורות כי במקרים בהם קיימות אינדיקציות מבוססות בדבר התנהלות תרמיתי של בית העסק, האחריות של חברות כרטיסי האשראי היא לעצור את הסליקה, להימנע מחיוב הלקוחות, ולהשיב ללקוחות את הכספים בהם חויבו שלא כדין. לבסוף, המאמר טוען כי ראוי היה לאשר את התביעה הייצוגית על אף הקשיים הפרוצדורליים הקיימים במקרה הנדון, עליהם ניתן להתגבר בדרכים שונות.אף שהמאמר מתמקד בפרשת קשתן ואחריות חברות כרטיסי האשראי, הדיון והמסקנות מתאימים לכלל נותני שירותי התשלום ולכל אמצעי התשלום הדיגיטליים